מאירי על עבודה זרה ע׳

1 בית שהיו ישראל וגוי כונסין יין לתוכו זה בחביותיו וזה בחביותיו והרי יש לגוי שיכות בבית ולא ביין שהרי יינו של ישראל בעצמו בחביותיו וכבר בארנו בכיוצא בזו שכל שנמצא הגוי לשם אסור בכל ענין אא"כ הניחו בחזקת המשתמר אפילו אם הניחו בחזקת המשתמר אם נעל הגוי מבפנים במנעול ונודע כן בודאי כמו שיתבאר אסור בפתוחות מיד ובסתומות בשיעור שהיית פתיחה והחזרה בלא הכר ואע"פ שהיה לנו לומר שיש עליו אימת הבעלים שמא יבאו והוא צריך לפתוח מ"מ הואיל ואינו דר שם סומך שלא יבא ואם יבא ישמט בטענת שינה עד כדי שישלם שעורו ומ"מ אם היה נקב בפתח כל שאפשר לראות נקב נצל אף בפתוחות ואם היה ישראל דר באותה חצר מותר וגדולי המפרשים אוסרין ואין דבריהם נראין ויש מי שאומר שאם לא היה שם יין של גוי כלל לא נאסר בנעילת דלת שאין לו רשות לנעול אא"כ מצד יינו וכן נראה גדולי הדורות נוטים בזו לדעת אחרת לומר שנעילת דלת אינה מפקעת דין חזקת המשתמר אלא לפתוחות הא לסתומות מתיירא הוא שמא יבא קודם שיעור פתיחה והחזרה בלא הכר ומותרות אף בשהה הרבה וא"כ בדבר זה כל שכנגד הנקב מציל בפתוחות ומה שבצדדין נאסר בפתוחות והותר בסתומות והדברים נראין לי ואף מפי רבותי שמעתיה בהוראה אלא שבתוספתא נראה כשטה ראשונה כמו שכתבנו למעלה ומ"מ בלילה מיהא יראה לי שנעילת דלת מוציאה חזקת המשתמר אף מן הסתומות אף הם החמירו לומר שאם היו שם שני גוים נאסרו הפתוחות שהרי האחד יכול לראות כשיבא הישראל והאחר נוגע ואיני מודה בזו כל שהוא בחזקת המשתמר אפילו בעשרה כן והרי שנו כיוצא בה בלשון רבים לענין טהרות בשמועת חמריו ופועליו כמו שכתבנו למעלה גדולי המפרשים מעמידין ענין זה בשיש לו שיכות ביין ובבית נראה לדעתם שיין זה כלו מעורב בין ישראל וגוי אלא שישראל מטהרו וכבר ביארנו ביש לו שיכות בבית וביין שאם נמצא אסור בכל ענין ואין פתח לרשות הרבים מצלת ומתוך כך אני תמה לדבריהם היאך יותר מה שכנגד הנקב שאפילו היה הפתח פתוח יש לאסרו:

2 אע"פ שבארנו שנעילת דלת מפקעת דין חזקת המשתמר אם היה אפשר שיחשוב הגוי שמא אף הישראל בפנים מותר אע"פ שהוא בחוץ כיצד הרי שהיה הישראל דר בעליה וגוי בבית וכניסת ישראל לעליה דרך הבית ויצאו שניהם לחוץ מחמת ששמעו קול צוחה וכיוצא בה וחזר הגוי ונעל מבפנים היין מותר שיש לנו לתלות ולומר שהגוי חושב שאף הישראל נכנס לו והרי הוא בבית ושמועה זו גדולי המפרשים פרשוה שיש ארובה בעליה שכל יינו נראה משם ואם לאו כל מן הצדדין ר"ל שאינו נראה דרך ארובה אסור ואף בזו לדעתם דוקא ביום אבל בלילה כל הישן שינה מפקיעתו מחזקת המשתמר וצריך שידור בלילה למטה אצל יינו ודברים אלו אין נראין לי שכל שהוא עומד עמו בעליה שבבית ונכנס עמו בפתח אחד ואין שם מחיצה הרי זו חזקת המשתמר אף בלא ארבה ואף בלילה אין ראוי אצלי להחמיר הואיל והוא שרוי עמו בחצר ואף שטת הדברים אינה מכריחתנו בכך:

3 יש ספרים שגורסין כאן היו ישראל וגוי דהוו יתבי ושתי חמרא שמעי קל תגרא נפוק ואזול אתא גוי אחד לדשא באפיה וזה שאמר באפיה לאו דוקא אלא בין בשנעל בפניו בין שנעל שלא בפניו כך הוא הדין ואמר רבא חמרא שרי מימר אמר השתא אתי וגירסא זו אינה ברוב הספרים ולא עוד אלא שאי אפשר להעמידה לדעת גדולי המפרשים לפי מה שכתבנו שהרי נעילת דלת לדעתם מפקעת חזקת המשתמר אף מסתומות ואפילו ביום אלא שמ"מ נראה לי שמאחר שיצאו נפקע מגוי זה שיכות בית ושיכות יין ובא ללמדנו שכל מי שאין לו שיכות לא בבית ולא ביין אפילו נעל מבפנים אין דין יראת תפישת גנב נפקעת ומה שאמר השתא אתי שהוא לשון האמור על חזקת המשתמר בשאין לו טענה ביין פירושו השתא אתי וישתדל על תפישתי ומטענת גנב בא בהתרו ונעילת דלת מפקעת חזקת המשתמר אבל אינה מפקעת דין יראת תפישת גנב אא"כ בלילה לדעת קצת מפרשים כמו שבארנו בכלל מי שאין לו שיכות לא בבית ולא ביין ואין הפרש בזו בין שהיו שניהם שותים מיינו של ישראל בין שהיו שותים זה יינו וזה יינו ולשטתנו אפשר לפרשה בחזקת משתמר ואתה מפרשה בסתומות ביום שאין נעילת דלת מפקעת חזקת המשתמר ביום בסתומות ולשטת גדולי הדורות אתה מפרשה אף בלילה שהרי לדעתם אין נעילת דלת מפקעת חזקת המשתמר לעולם בסתומות אף בלילה:

4 הזכירו בגמ' מעשה שאירע בבית אכסניא שהיה שם יין של ישראל ושל גוי זה בחביותיו וזה בחביותיו שאין לו שיכות ביין ונמצא הגוי בחביות והורה רבא שהכל תלוי בשיכות הבית שאם נתפש כגנב על כניסת הבית היין מותר ואם לאו אסור ודבר זה חכמי צרפת פירשו בו כמו שרמזנו בפרק רביעי שאם אין לו שיכות בבית ונתפש על כניסתו היין מותר הא אם יש לו שיכות בבית היין אסור אע"פ שאין לו שיכות ביין שאין זה חזקת המשתמר ולדעתם אין חזקת המשתמר אלא בשנכנס לבית מדעת ישראל שאין לתלות כניסתו בדעת נסוך ונאסר אף בלא נעילת דלת ומ"מ גדולי המפרשים קורין אף בזו חזקת המשתמר ומה שאסרו רבא אם יש לו שיכות בבית דוקא בשנעל אחריו בודאי וכמו שפירשנו שנעילת דלת מפקעת חזקת המשתמר ואני תמה הואיל ויינו של גוי לשם היאך ימצא נתפש כגנב על כניסתו והרי מצד יינו נכנס ויראה לי שלא אמר רבא כן אלא כמי שמדבר דרך כלל כלומר כלל הדברים כל שאין נתפש כגנב ר"ל שיש לו שיכות בבית אע"פ שאין לן טענה אצל היין נמצא שם אסור אם בנעל ואם בשלא נעל מר כדאית ליה ומר כדאית ליה וזה הואיל ואינו נתפש כגנב שהרי כל שיינו לשם שיכות יש לו בבית היין אסור וגדולי המפרשים פרשוה שיינו של גוי בזוית זה ושל ישראל בזוית זה ואמר אם נתפש כגנב והוא שיש שם מחיצה עשרה בין זה לזה מותר ואף בנעילת דלת שאין נעילת דלת מפקעת דין נתפש כגנב כמו שביארנו ולשטת גדולי הדורות שאין חזקת המשתמר נפקעת מצד נעילת דלת צריך לפרש למה אמרו שאם אינו נתפש כגנב אסור והרי מ"מ יש להתירו מחזקת משתמר ואפשר כגון שהגוי יודע מקום הפלגתו של ישראל ושהוא בשיעור מגע על הדרך האמור או שמא הם סוברים כשטת גדולי הרבנים וכן נראה מדבריהם:

5 הוזכר עוד בגמרא מעשה בבית שהיה מלא יין של ישראל ונמצא גוי עומד לשם ואמרו אי אית ליה לאשתמוטי חמרא אסור כלומר שאין כאן נתפש כגנב וחזקת המשתמר אין מתירו אם לשטת גדולי הרבנים מצד שלא נכנס מדעתו של ישראל ואם לגדולי המפרשים מצד נעילת דלת והקשו ממה שאמרו ננעל הפונדק או שאמר לו שמור אסור מאי לאו אע"ג דלית ליה לאשתמוטי לא בדאית ליה לאשתמוטי ולשטת גדולי המפרשים יראה שהוא מקשה מננעל הפונדק ואלמלא שנעילת דלת מפקעת אף תפישה כגנב ותירץ לא וכו' כלומר שלא היה שם דין תפישה כגנב כגון שהיה לו שיכות בבית ונעילת דלת אינה מפקעת דין תפישה כגנב ולשטת גדולי הרבנים לא הקשה אלא ממה שאמר לו שמור ואתה צריך לפרש שאמר לו שמור מבחוץ שאם הרשהו לשמירה מבפנים היאך אמר מאי לאו אע"ג דלית ליה לאשתמוטי אלא שלא הרשהו בפנים וכשנמצא אסור אף במקום נתפש כגנב ותירצה בדאית ליה לאשתמוטי ויש גורסין בשמועה זו חמרא דישראל וגוי ופירשו אי אית ליה לאשתמוטי כגון שלא היתה מחיצה בין יינו של ישראל לשל גוי:

6 כבר בארנו שנעל הפונדק כמי שיש לו שיכות בבית אע"פ שאין לו טענה אצל היין שאין חזקת המשתמר מועלת בו וכן ביארנו ממי שמסר לו שמירת יינו או כל ביתו אסור שהרי מחמת טענת שמירה הוא בא ונוגע ומ"מ מסירת מפתח אינה אוסרת כמו שיתבאר למטה:

7 הזכירו עוד בגמרא שאירע מעשה בישראל וגוי שהיו שותים יין בביתו של ישראל ושמע ישראל קול התפילה ויצא לו והניח את הגוי עם יינו והתירוהו מפני שהגוי חושב עליו עכשו יבא ודבר זה צריך שתדע שאלו היה ישראל מודיע שהוא הולך לבית הכנסת או להתפלל הכל אסור פתוחות בשיעורן וסתומות בשיעורן אבל זה לא הודיע מקומו אלא שבשמעו קול התפלה יצא לו והתר זה בשני פנים אם היה זה שותה את יינו וזה את יינו הרי אין רשות לגוי ליגע בשל ישראל והרי זה נתר בחזקת המשתמר ואם היו שניהם שותים מיינו של ישראל הרי הוא כמורשה עליו על הדרך שבארנו באוכל עמו על השלחן ואינו נתר אא"כ סלקו בשעת יציאתו חוץ מכדי פשוט ידיו ועשאו כשל דולבקי על הדרך שהתבאר ואפילו פתוחות מותרות וכגון שהתפלה בבית שהרי הואיל והוא בבית מתירא שיבא עליו פתאום ואם יצא לחוץ כגון שאינו רואה הדרך לפניו ואפשר לבא עליו דרך עקלתון על הדרך שבארנו קצת מפרשים ראיתי נוטים לומר שאף בהודיעו שהולך ומתפלל מותר ואין זה דומה להודיעו שמפליג שדבר זה הואיל ואפשר לו לעשותו בכאן ר"ל שאף הוא רשאי להתפלל בכאן סבור עליו שיתחרט וישוב והודעת הפלגה בהזכרת מעשה אינו אוסר אלא במעשה שאי אפשר לו לעשותו בכאן כגון רחיצה במרחץ וכיוצא בה ולא יראה לי כן כל שהוא מודיעו מאמין הוא ואינו מפקפק אלא שבזו אני מפרש שלא הודיעו אלא שהיה הדבר מוכיח כן כמו שבארנו ומתוך שלא הודיעו הוא מפקפק בדבר אע"פ שיש שם ידים מוכיחות:

8 הוזכר עוד בגמרא שאירע מעשה בישראל וגוי שהיו יושבים בספינה והיה ערב שבת ושמע ישראל קול שופר שתוקעין בערב שבת להתראת שביתה כמו שיתבאר במקומו ויצא לו מן הספינה והיו הדברים מוכיחים שנכנס למדינה לקבוע שביתתו לשם והתירו את היין מחזקת המשתמר חושב הוא עליו שיבא לשעתו ואף בפתוחות כל שיש אימת דרך עקלתון וביאת פתאום ואפילו היתה הספינה חוץ לתחום הגוים חושבים שאין ישראל משמרים את השבת במקום פסידא וכבר שמעו מהם שהיו אומרים אלו היו ישראל משמרים את השבת כמה כיסים היו נמצאות בדרכים שאי אפשר שלא יעריב שמשם בדרכים ואין יכולין להעביר ארבע אמות והם אינם יודעין הוראת מוליכו פחות פחות מארבע אמות ומתוך כך חושב הוא עליו שיבא ודבר זה אני מפרשו גם כן בשלא הודיעו אלא שהדברים מוכיחים כן וכל שבדרך זה הגוי מפקפק ומתירא אבל כל שהודיעו כן מאמין בו ואינו מפקפק ויאסר הכל לפי שיעורו וקצת מפרשים שהזכרנו מתירים אף בהודיעו סבור הוא עליו שיתחרט שאפשר לו לשבות בכאן על הדרך שכתבנו ולא יראה לי כן ודבר זה אף בלילה הותר שהרי זה לא בא בשבת ולן הגוי עם היין וסבה זו יראה לי מפני שהספינה אין לה דלתות ואפשר באו אף בלילה הא כל כיוצא בזה בבית בלילה אסור בנעילת דלת אף בסתומות כמו שהתבאר:

9 קצת חכמי הדור ראיתי להם שהם מפרישים בשום אחד ממעשים אלו שהוזכרו בסוגיא זו בין לילה ליום כלל ומביאים ראיה לדבריהם משמועה זו וכבר בארתי בה הסבה לדעתי ומ"מ הם מקשים ממנה לגדולי המפרשים שאוסרין בלילה אף במקום שאין נעילת דלת מפני שכל לילה וזמן שינה הרי הוא כהלך והודיעו שמפליג ואע"פ שאין דעתי נוטה בזו לדעת גדולי המפרשים כמו שלמדת ממשנתנו אומר אני שאין מזו טענה עליהם בשלשה דרכים הראשונה הוא שאני אומר דבר זה תוך התחום היה וחזר לו ולן שם והראיה שאין שמיעת קול שופר מצויה חוץ לתחום ואע"פ שהיא עשויה להבטיל עם שבשדות שמא אין רחוקים כל כך ואם רחוקים השומעים משמיעים זה לזה עד שמגיע הדבר לאחרון שבהם ומה שאמר ואי משום שבתא לא משום חלול חוץ לתחום אלא שזה נכנס לעיר להצניע כלי חול שעמו ואין כאן חשש אלא בכדי שעור באו לעיר ושובו לשם והראיה אמרו על זה קל שיפורא דבי שמשי והיא נאמרת על אחרונה שבתקיעות ששביתת שבת חלה בשיעור מועט ואמר על זה שמכיון שלא הודיעו אף חביות שיש בהם שהות ליאסר בשעור זה מותרות שהגוי חושש שמא לא יכנס לעיר כלל אלא שישוב לאלתר ולא יחוש לכלי חול שעמו מפני חלול שבת שפחד יינו גדול מזהירות שבת והדרך השני שאף אם תפרשה חוץ לתחום אין כאן ראיה להתיר במקום אחר בלילה מפני שיין זה היה במקום שאינו משתמר שכיון שנכנס לעיר ודאי בנמל היה ולא על מגע לבד הוא חושש אלא אף לפסידא גמורה וכל שיש חשש לפסידא גמורה דעתו של נכרי להיות ישראל בא שם אף בלילה ולא יחוש לחלול שבתו הא כל שנכרי חושב שאין ישראל מתירא לפסידת יינו לגמרי אינו חושש שיהא חשש מגעו מבהילו כל כך לבא בלילה ועומד לו בטוח והדרך השלישי הוא שמה שהתירו כאן בלילה מפני שכל ימי עמדו היה משכבו אצל היין ומכיון שהגוי חושב עליו שישוב ושלא יחוש לחלול שבת ראוי בודאי לחשוב עליו שלא לישן בדרכים אלא שיבא וישכב במקומו אצל יינו אבל מקום שאין משכבו אצל יינו אין לו כלל חשש מלבא לשם לקבוע לו מקום שכיבה ומ"מ אע"פ שאני טורח לפרשה שלא להקשות ממנה לגדולי המפרשים דעתי נוטה שכל שאין שם נעילת דלת מותר אף בלילה על הדרך שבארנו ומ"מ שמועה זו לא הביאוה גדולי הפוסקים כלל נראה שאינם מקילים לומר שהגוי חושב שאין היהודים שומרים את השבת כדי להקל וכבר הורו בצרפת על ישראל ששכר חמרים לחביותיו ונפרדו ממנו בשבת במנחה ובמוצאי שבת השיגם לאלתר ואסרוהו ומ"מ יראה לי שכל השנויות כאן הלכה פסוקה הם ואין אימת שבת מפקעת חזקת המשתמר על הדרך שבארנו ואף לקצת רבני צרפת ראיתיה בהוראה כתובה בחבוריהם על ידי מעשה:

10 כל מקום שביארנו שנעילת דלת מוציאה מחזקת המשתמר כבר ביארנו שלא נאמר כן אלא בשננעל בפנים במנעול שאם הגיף הדלתות ולא נעל בפנים במנעול הרי מ"מ חושב על ישראל שיבא פתאום ויפתח וכבר הייתי חוכך בזו בילדותי להחמיר ממה שאמרו בשלמים שאם שחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין וכמו שאמרו על זה בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול והתבאר במקומו שהמוגף בכלל הנעול ואף מדברי גדולי המפרשים נראה לי כן במה שכתבו במעשה גוי וישראל שהיה ישראל יושב בעליה וגוי בבית ומ"מ גדולי הדור חלקו בה עלי ונעניתי להם מפני שהדעת נוטה כדבריהם שכל שאינו נעול במנעול מבפנים אף הוא מתירא שמא לבא הישראל ויפתח ולא עוד אלא שהם אומרים שכל שלא נודע בבירור שנעל מבפנים אין ספק מוציאו מחזקת המשתמר שהרי ספק של סופרים הוא ומ"מ אף הם הודו לי שכל שדרכן של בני אדם לנעול מבפנים כגון פתח הפתוח לרשות הרבים ובלילה סתמן כפירושן וחזקה ננעל ונפקע מידי חזקת המשתמר אף בסתומות לדעת קצת ולדעתי ביום בפתוחות ובלילה בסתומות כמו שבארנו:

11 מי שאין לו שיכות בבית אלא שארעה לו סבה מפורסמת מחמת פחד שהוא צריך להתחבא שם הואיל ויש לו טענה שמחמת אותה סבה נכנס עד שאותה סבה מפקיעתו מחשש תפישה כגנב הרי זה כמי שיש לו שיכות בבית לכללו בדינין הנזכרים בו ומ"מ אם היתה סבה המולידה יראה זו כללית היין מותר אע"פ שנמצא שם שהרי הוא חושב הואיל ויראה זו כללית שמא כשם שאתה מתחבא בכאן כך התחבא שם ישראל מעשה היה ונשמע נהמת אריה בבית הגתות ונמצא הגוי מתחבא בין החביות והתירוהו מחמת שדנו על מחשבת הגוי שהוא אומר כשם שהתחבאתי אני בכאן כך באפשר שבא איזה ישראל אחרי מחמת אותה יראה ונתחבא כאן וכן כל כיוצא בזה ויש שואלין במעשה זה אף בסבה שאינה כללית מי הפקיעו מדין חזקת המשתמר מכל הנכנס שלא מדעת ישראל אבל גדולי המפרשים שהעמידו דין חזקת המשתמר אף בזו מהיכן הופקעה ומפרשים אותה דוקא בשנעל הדלת אחריו ועל הדרכים שבארנו ולדעתנו אין נעילת דלת מפקעת חזקת המשתמר בסתומות אלא בלילה ומתוך כך נראה לי לפרש מעשה זה להתיר את הפתוחות וכגון שהיה יודע בבעל החביות שלא היה שם ושאין שם דרך עקלתון והיינו אוסרין בפתוחות אלמלא טעם זה וכן נראה לי ברור:

12 הוזכר עוד בגמרא מעשה בגנבים שפתחו חביות ולא נודע אם גוים אם ישראלים ולפי מה שהורו בה למדנו שאם רוב גנבים שבאותו מקום גוים אסור ואם רובם ישראלים מותר ומ"מ פי' גדולי האחרונים שאם אותו בית שהיין לשם הוא בשכונת ישראלים ואין דרך הגוים מפסקת הולכין אחר אותה שכונה ואע"פ שרוב העיר גוים ואע"פ שאין דלתותיה של אותה שכונה נעולות כמו שאמרו בבשר הנמצא שאין הולכין בה אחר רוב העולם אלא אחר רוב טבחי העיר וכן יראה ממסכת כתובות סוף פרק ראשון ומ"מ בפתוחות מעיקרא אין לחוש:

13 כבר ידעת שרשות היחיד ספקו טמא ורשות הרבים ספקו טהור והבקעה והיא שדות הרבה זו אצל זו בימות הגשמים שהיא מוכנת לזרוע אפילו אינה מוקפת גדר הרי היא כרשות היחיד לטומאה כמו שיתבאר במקומו מעתה הנכנס לבקעה ויש באותה בקעה שדה טומאה ואמר נכנסתי לבקעה זו ואיני יודע אם נכנסתי לשדה שיש בה טומאה אם לאו ספקו טמא שספק טומאה של רשות היחיד אפילו בספק ביאה טמא ואע"פ שרוב שדות טהורים ואין צריך לומר בספק מגע כגון שיאמר נכנסתי לשדה שיש בה טומאה ואיני יודע אם נגעתי אם לאו שמא תאמר לענין זה שכתבנו בגנבים שפתחו את החביות היאך לא אסרנוהו מספק ביאה אחר שנולד הריעות אע"פ שרוב גנבים ישראלים פי' הטעם בגמרא שמא אף הפותחים לא היו סבורים שיש שם יין שהרבה מטמינין ממון בחביות והם באים על עסקי ממון וכשפותחים ורואים את היין מניחין ואינם נוגעים והרי יש כאן שתי ספקות ספק ביאת גוי וספק מגע ביין ואע"פ שבבקעה טמא ויש בה שתי ספקות כמו שנתפרש בטהרות פרק ששי לענין טהרות הלכה למשה מסיני הוא אבל לענין איסור כל שני ספקות הותרו הא כל שנתבררה ביאתו אין מגעו בכלל ספק על הצדדים שאסרנוהו בביאתו ואע"פ שספק סופרים להקל וכל סתם יינם ודאי מגעם מדברי סופרים שחומרת ע"ז תקפה ואע"פ שהמגע נושא ספק אחר והוא ספק נסוך שטתם של חכמים כך היא שהמגע כנסוך ואף במעשיו נכרים לענין שתיה וגדולי המפרשים פי' מפני זה שאף שתי ספקות נאסרו ביין נסך ואין אנו צריכין לכך:

14 אירע מעשה לפני קצת רבנים באחד ששלח יינו ביד גוי בחותם של בצק ונתקלקל החותם ונראה להם כאלו עכברים אכלו ממנו ותלו בכך והכשירו מכח שמועה זו שאמרו בה כיון דאיכא דפתחי משום ממונא אימר אדעתא דממונא פתחו:

15 כבר ביארנו במי שאין לו שיכות לא בבית ולא ביין שאפילו נמצא שם בצד החביות מותר כמו שהתבאר צריך אתה לידע שאף אם ראינו ביין דבר המוכיח שנגע הואיל ואין כאן הוכח ברור אינו אוסר מעשה היה בגויה שנמצאת בין החביות ומצאו בידה מקצף היין והתירו מפני שהקצף נמצא לפעמים בגב החבית ואנו תולים שמגבה נטלה ואע"פ שאין אנו מוצאים הימנה עכשו בגב החבית שמא באותה שעה נזדמן כך ואין הפרש בזו בין גדולה לקטנה אלא אף בגדולה כן ואע"פ שגדולי המחברים וחכמי הצרפתים פרשוה בקטנה אין הדברים נראין כלל ומ"מ אם יש כאן ברור כגון שמצאו בידה יין ואין יין באותו אוצר אלא בחביות אסור ואין תולין בחוצה לו וכן כתבו גדולי המפרשים ואם מצא חותם מקולקל הואיל ומ"מ אין לו שיכות בבית או אין לו שיכות ביין מותר שמא בלבו היה ליגע ולא נגע הואיל ויש כאן דין נתפש כגנב או חזקת המשתמר:

16 חיל שנכנס לעיר בשעת מלחמה ושולל כל הנמצא אף חביות פתוחות מותרות ואפילו נמצאו שם ואפילו כלם גוים מפני שאין להם פנאי לנסך ואין צריך לומר בסתומות נתברר לנו שפתחו אם פתחו אחת יש לחוש לה ואם פתחו הרבה ודאי חושבים היו עליהם שמא ממון היה בהם וכשראו את היין הניחוהו ולא נגעו והכל מותר מ"מ בקבוקים שלנו אינם בדין זה אא"כ פתחו דרך מגופה:

17 כל שאין לו שיכות לא ביין ולא בבית אם נמסרה לו שמירת הבית הרי יש לו שיכות בכל והוא שאמרו למעלה שאם אמר לו שמור אסור ואפילו בלא הודיעו שמפליג ואע"פ שמעביר כדי יין כשומר הוא ואעפ"כ כל שלא הודיעו שמפליג מותר אינו דומה שכל שמסר לו שמירת הבית האמינו בכל והרי הוא כהודעת הפלגה שאף כשיבא עליו טוען שלתועלת שמירה הוא מתכוין ואף כשלא נמצא שם אסור אבל אם מסר לו מפתח אין כאן הרשאה ולא שיכות שהרי נעל לו הדלת ואפילו נכנס ונמצא בצד החביות מותר ואף בהודעת הפלגה ושהיה מרובה שמתוך שהוא נתפש כגנב בהול ואינו נוגע כלל הדברים הרי הוא כשאר אנשי המקום שאין להם שיכות לא בבית ולא ביין לגמרי וכן לענין טהרות חבר שמסר מפתחו לעם הארץ טהרותיו טהורות שלא מסר לו אלא שמירת מפתח:

18 ישראל שדר בכפר שכלו גוים וביום טוב נכנס לעיר ונעל מבחוץ והניח המפתח לשפחה או לגוי חכמי הדורות שלפנינו אסרוהו על ידי מעשה ופי' זו שבכאן בישראלים דרים בעיר ולא יראה לי כן ואף אחרוני הרבנים הורו בה להתר אף בהודעת הפלגה ודבר זה אתה דנו משמועת אותן שאין להם שיכות לא בבית ולא ביין:

19 מעשה בא לפני קצת רבני צרפת בתפישה אחת שנתפשו היהודים ומנה המושל שומרים בבתיהם עד שנתפשרו עמו ומסר המפתחות לשומרים והסכימו שאף זו אינה אלא שמירת המפתח שאף הם יראים מן המושל והרי זה אין לו שיכות לא בבית ולא ביין ומותר אפילו מצא פתח פתוח וחותם מקולקל ממה שאמרו בטהרות המניח כליו בחלונות של אוליירין ונעל וחתם אע"פ שבא ומצא פתח פתוח וחותם מקולקל טהור וכן ליין נסך ואע"פ שמזונותיהם על ישראל הואיל ולא הורשו ליכנס לבית וכן אפילו הורשו ליכנס בבית אלא שלא הורשו בבית שהיין בתוכו הא אם הורשו בבית היין פתוחות אסורות והסתומות שאין שם ברזא אלא מגופה למעלה מותרות אפילו בשיעור הפלגה שאלו פתחו לא טרחו לסתום כדין האמור בבולשת וכן במקומות שנהגו אנסים שבהם לחפש בקנקנים שלהם ולפתוח דרך מגופה ונכנסו ברשות לעשות כן מה שנמצא סתום מותר שאלו פתחו לא טרחו לסתום ומ"מ הם הוסיפו בהוראות אלו קצת דברים שלא נראו לנו ואם הורשו למשכן יראה שהפתוחות אסורות והסתומות מותרות אף בשעור האסור שאלו פתחו לא חזרו וסתמו ואף הפתוחות אם יש לו בהם חותם מותרות אף בחותם אחד שאלו הסירו לא טרחו עליו להשיבו כבראשונה וכל שכן אם לא הורשו למשכן בכדי להזיק לישראל שאין היין בכלל רשותו וכל שכן במקום שאין כניסתם מבוררות על ידי ישראל אלא שגוים אומרים נכנסו ולא נגעו או שהם עצמם אומרים נכנסנו ולא נגענו כמו שביארנו בענין טהרות בגבאים שנכנסו למשכן באחרון של חגיגה:

20 חצר שנחלקה ביתדות ופסים קצרים ונמוכים בפחות מעשרה להיכר שלא יכנס זה לחלק חברו בלא רשות וכל כיוצא בזה ונתברר חלק זה לישראל וחלק זה לגוי והניח הישראל את יינו בחלקו ויצא אע"פ שחביותיו עומדות סמוך לחלק הגוי בכדי פשוט ידים והגוי יכול ליגע שם בידיו מותרות ואפילו פתוחות ואע"פ שאין אצלם דין תפישה כגנב בפחות מעשרה כמו שאמרו בראשון של בתרא שאמרו שם בפחות מעשרה מצי אשתמוטי במחיצה עשרה לא מצי לאשתמוטי ואעפ"כ מותר בוש הוא מליכנס במה שאינו שלו ומ"מ אם נמצא שם הואיל ואין שם נתפש כגנב אסור על הדרך שהתבאר:

21 היה גגו של ישראל למעלה מגגו של גוי אע"פ שידי הגוי מגיעות לשם מותר ואע"פ שיש לו להשמט ולומר אמצרי קא ממצרנא על מצרי ר"ל הגג כלומר שמתעסק היה בראיית המצר אם יש לחוש לאיזה ריעות שבכותל ויש גורסין אימצורי קא אמצרנא כלומר מתמודד בעצמי והוא הנקרא בלע"ז אישטרילייאר וכן אם היה של ישראל למטה וכן אפילו היה בצד גגו ויד הגוי מגעת לשם ולענין טהרות כל כיוצא בחבר ועם הארץ טהרותיו טהורות וגדולי המפרשים חולקים בה בגגו של ישראל למטה ומשום חשש רוקו וגדולי המחברים חלקו בה אף מחשש מגע שהוא יכול לפשוט ידיו וליגע הואיל וגגו של עם הארץ למעלה וכן חלקו בשהיו זה בצד זה לענין טהרות:

22 שתי חצרות זו לפנים מזו חיצונה לעם הארץ ופנימית לחבר מניח חבר פירותיו בשלו הואיל ואין לעם הארץ מדרס בה אע"פ שיד עם הארץ מגעת שהרי נתפש עליו כגנב:

23 המשנה הרביעית והיא מענין משניות שלפניה והוא שאמר בולשת שנכנסה לעיר בשעת שלום חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות ובשעת מלחמה אלו ואלו מותרות שאין להם פנאי לנסך אמר הר"ם בולשת נקרא החיל הנכנס לתוך העיר לשלול אותה ושולחין יד בממון בני אדם תרגום ויחפש ובלש ולפי' נקראו בולשת לפי שהם מחפשין ממון בני אדם וחוקרים אותו:

24 אמר המאירי בולשת שנכנסה לעיר בשעת שלום וכו' פירוש חיל זה הורשו לאכול ולשתות מבני העיר ופורעים להם לפעמים והילכך חביות פתוחות אסורות כל שנמצאו אצלם ודאי נגעו סתומות מותרות שאם נגעו ופתחו לא חזרו וסתמו שאין להם אימה בכך בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות אין להם פנאי לנסך כמו שבארנו למעלה ואע"פ שבעיר שכבשה כרכום אמרו כל כהנות שלתוכה פסולות אין הנדון דומה לראיה לנסך אין פנאי לבעול יש פנאי כמו שיתבאר במקומו ומ"מ בשעת שלום בקבוקים שלנו אין ראוי לומר שאם פתחו לא חזרו וסתמו שפתיחתם דרך ברזא ואם לא סתמו הרי נשפכו והרי אלו אין כונתם להזיק וכל שנשתהה בכדי נדוד ברזא וחזרתו בלא היכר אסור אף בסתומות אא"כ יש שם חותם:

25 זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא בארנוהו:

26 בפרק אלו מציאות כ"ד ב' התבאר שכל שמצא חבית של יין בעיר שרובה גוים מותרת משום מציאה להנאת קנקנה ויינה אסור בהנאה ואם רוב ישראל מותרת בשתיה ובעיר שרובה גוים אם בא ישראל ונתן סמניה מותרת בשתיה למוצאה שמ"מ זכה בה ויש שפירש בה דוקא בחותם בתוך חותם ואי אפשר לומר כן שאם כן מה בא להשמיענו ועוד שלא נאמר חותם בתוך חותם אלא במפקיד או מיחד שיראים לנגיעתם וכשנוגעים טורחים וסותמים אבל מוצא אם פתח לא טרח לסתום מעתה כל שמצאה סתומה מותרת ובקבוק שנפל לבעליו ומצאו מותר בלא חותם הואיל ומצאו בפקק שלו או אפילו ניטל פקקו ונשפך מקצת היין כל שיש לתלות שמחמת נפילתו נשפך שאלמלא לא מצאוהו למה הניחוהו:

27 בפרק לא יחפור כ"ד א' התבאר בחבית שצפה בנהר אם היתה כנגד עיר שרובה ישראל אע"פ שרוב סביבותיה גוים אם יש במקומות שבנהר זה באותו שיעור שמסביבותיה עד כאן מכשולות ועקלקלות יש לנו לדון שמעיר זו של ישראל היא שאלו מן הסביבות אין ביאתה מצויה שלא להטבע מחמת העקלקלות ואם לאו אסורה שכל שיש לדון בו אחר הרוב ואחר הקרוב הולכין ואפילו היה הקרוב מוכיח יותר כגון שהיתה קרובה ביותר בכל שכיוצא בזה שהדבר מצוי ביאתה מן הרוב כביאתה מן הקרוב וכן הדין אם נמצאת כנגד עיר שרובה גוים ורוב סביבותיה ישראלים ויש מקום במרוצת המים שביאתה נוחה לבא משם הולכין אחר הרוב ומתירין אותה:

28 הוזכר שם גם כן בחבית של יין שנמצאת בכרם של ערלה והתירוה הואיל וסביבותיה אינן של ערלה הולכין אחר הרוב ולא סוף דבר יין שאין דרך לגנוב ממנה ולהצניע בתוכה אלא אף בענבים כן ואע"פ שהקירוב מוכיח ביותר הואיל ובו בעצמו נמצא אעפ"כ אחר הרוב הולכין ולמדנו מכאן שאם נמצאת חבית של יין בכרם של ישראל וסביבותיה כרמים של ישראל גם כן וברחוק ממנה רוב כרמים והם של גוים בכדי שהבאתה מאותן הכרמים של גוים מצויה כגון שהוא באותו הגבול חבית זו אסורה ודנין לה אחר רוב גוים וכל שכן אם אין שם כרם ישראל אלא זו שיש לנו לומר אם נגנבה כאן לא נדרכה כאן ולא הוצנעה כאן וכן הדין בהפך להקל ואפילו היה שם מקום מעבר לעוברי דרכים שרובם גוים אין חוששין להם שאין דרכם של עוברי דרכים בחביות הא בבקבוקים קטנים וקנקנים שעוברי דרכים רגילים לנשאם אם יש כאן מעבר חוששין לרוב עוברים:

29 הוזכר שם גם כן שנודות של גוים נמצאו בדרכים והתירום מפני שרוב שופכי יין ישראלים הם הא אם היו רוב שופכי יין גוים אסור אע"פ שישראלים קרובים להם ומ"מ דוקא בגדולים הא בקטנים התבאר שם שחוששין לעוברי דרכים שרובן גוים ואם היו שם גדולים וקטנים הואיל ורוב שופכי יין ישראלים הם כלם מותרין הגדולים עקר המשא והקטנים אינן באים אלא להכריע ולהשוות בין המשאות נמצאת למד שעוברי דרכים ישראלים שנפל להם בקבוק שלהם וחזרו ומצאוהו על התכונה שהיה בשעה שנפל להם אע"פ שלא היה שם חותם מותר ואפילו נשפך והותר פקק שלו שאלמלא נמצא למה הניחוהו כמו שכתבנו למעלה דברים אלו כלם אנו מפרשים אותם אף להתר שתיה וגדולי המחברים נראה שפרשום דוקא בהנאה ולא נראו הדברים:

30 רוב וקרוב זה שכתבנו הוא בגוף הדבר שנמצא ואין ידוע מהיכן בא אבל אם נמצא בצדו אדם שהדברים מוכיחים שהוא הביאו ויש לתלות בהבאתו איסור או התר דנין לו ותולין עליו: